השבוע, קיבלתי שוב קריאת השכמה (נו, אתם מכירים, סיטואציה שגורמת להרגיש: הלו? מישהו בבית? קדימה!).

סיימתי מפגש עם מתאמנת, שחוותה אובדן של אם לפני כשנה וחודש. התיישבה, הניחה קרוב אליה את קופסת הטישו והודיעה: “העצב אין לו סוף, אני מרגישה בכלא של עצמי”, אמרה בתשישות.

טוב, התעוררתי על עצמי. בואו נדבר על הסיכוי לסוף טוב, גם אחרי חווית אובדן או משבר חיים משמעותי.

ואל תפחדו ממה יגידו, מי שיש בו טוב לב ואהבה – ישמח עבורכם כל כך – כשהטוב יגיע.

הכלא הגרוע ביותר הוא זה שאנחנו בונים סביבנו במחשבות, לבנה על לבנה. לופים של מחשבות, שמייצרות רגשות שליליים כמו כעס, תסכול, פחד, עצב כבד, חוסר אונים. הנפש נשלחת לצינוק . חשוך שם וחסר אנרגיה. ככל שנמשכת השהות בכלא העצמי הזה, מצטרפים שותפים, שבואו, עם רצון חופשי, לא הייתם נמצאים איתם באותו תא. נפש רצוצה מתיידדת די בקלות עם חרדות, התמכרויות, הפרעות אכילה, “לשון קלה על ההדק” שפוגעת באהובים מכל, חוסר סבלנות כברירת מחדל, דכאון, ועוד “שותפים” פחות רצויים.

חולפת שנת האבל, ומטופל אחר מטופל מגיעים עם השאלה – איך לעזאזל יוצאים ממנהרת החושך. אין מקרה אחד דומה למשנהו, ובכל זאת, קבלו כמה תובנות, שצברתי מספרות ענפה, שיחות אישיות עם אנשים שחוו משברים או אובדן, וניסיון אישי:

** תובנה בסיסית – כל אחד ואחת מתאבל.ת בדרך הפרטית שלו.ה

אל תשוו. וכן, תמיד תחוו תחושה: “האובדן שלי היה הקשה מכל”.

אין שום אפשרות להשוות אבל או טראומה. אין דרך נכונה להתאבל.

יש כלים להפחתת סבל, כאלו שיאפשרו לכם לשמור על עצמכם, כדי שתצאו בוורסיה המשופרת שלכם בסוף התהליך.

** אהבה עצמית = טיפול עצמי

תאהבו את עצמכם כמו שהייתם רוצים שאחרים יאהבו אתכם. זה לא נרקסיזם. אתם חשובים. אהבה עצמית היא קריטית על מנת להתגבר על משבר. לאהוב את עצמנו, דורש במינימום: לקבל את עצמנו, ולדאוג לבריאותנו הפיזית והמנטאלית. “למלא את הבטריה” – כדי שיהיה ממה להעניק.

**זהירות מלהתאהב במצב, ובדמותכם כדמות אבלה שזוכה להקלות, רחמים ולתשומת לב. זוהי מלכודת דבש לחיים. רוצים תשומת לב ? תפעלו לקבל אותה עבור מה שאתם עושים למען אחרים – ותגלו משמעות ותקומה מאבל מהי.

** רפרמינג – בשלב הקבלה, כיוון נקודת המבט שלך לפירוש המצב כהזדמנות לצמיחה – הינו המפתח לשער היציאה ממנהרת החושך. להסכים לוותר על “למה זה קורה לי?” , ולבחור, במודעות בשאלה “מה אני עושה עכשיו?”.

** כל תהליך החלמה מתחיל מבפנים החוצה

תרגול נפשי – מנטלי (עצמי או בעזרת מטפל) יסייע לשלוט בעולם הפנימי שלנו, ויפחית משמעותית את כל התסכולים לגבי הסביבה החיצונית שלנו, שלרוב, לא נוכל לשנותה. זיכרו: יציבות פנימית, מאפשרת שיווי משקל. וכשיש שיווי משקל – לא נופלים.

** להזכיר לעצמנו לחיות בהווה. רובינו חיים רוב זמנם בעבר או בעתיד, ומחשבות אלו מציפות רגשות של כאב, חרטה או דאגה. החיים תמיד מתרחשים ברגע הזה. רצון לשנות את העבר או לשלוט בעתיד מוביל ל… סבל.

זיכרונות הם דבר מופלא – מומחים גורסים שעדיף לא להעצים אותם, ויחד עם זאת לא לברוח מהם. פוקוס על כאן ועכשיו מוביל לתובנה, שהזיכרונות הם חלק מתסריט חיינו, חלק מהזהות שלנו – והבחירה היומיומית היא אישית: חיים של שמחה למול חיים של עצב.

** הוקרות – כן כן, להודות יומיומית על מה שיש, ולא מובן מאליו. תרגול יומי, ובלי להרגיש, תחוו איך קרן הלייזר של המיקוד שלנו נעה – מתודעת חוסר ואובדן – לתודעת שפע.

חברים, מגיע לכל אחד סוף טוב. אל תקדשו את העצב כדרך חיים.

#Hope

#Believe

#אובדן

#יציאהמאובדן

#משמעות