אני הבית של עצמי
היא נכנסה במדים, הניחה את הנשק לרגלי הכורסה,התיישבה, ואמרה בלי להמתין:“את קולטת שאין לי בית?תגידי, איך אפשר בכלל להבריא את הנפש בלי בית?”השפילה את עיניה הכחולות,כאילו אבדה לה התקווה להבריא,התקווה להרגיש יותר טוב,לחזור לשמוח שהיא בחיים, שמשפחתה בחיים,והדמעות פרצו,זה היה בכי עם קול,קול בגוון של ייאוש.הגשתי לה טישו, בחורה עוצמתית בת 21,התגוררה עד 7.10 באחד […]
שכול – אפשר גם אחרת
״הוא מת, אבל מותו, לא מת…״ (דויד גרוסמן מתוך ״נופל מחוץ לזמן״). אלפי אנשים אבלים סביבנו, כאלו שחוו שכול ישיר, שמישהי, שמישהו, שאהבו, שהיה חלק בלתי נפרד מהזהות שלהם, איננו עוד. רבים מהם צעירים, צעירים מדי לחוות שכול. חלקם איבדו כמה. כמה בני משפחה, כמה חברים. כמה. והלב כבד לו מלהכיל. כולם נמצאים ברבעון הראשון […]