את המשפט הזה, ״אני רואה לו/ לה בעיניים״, אני שומעת בוורסיות שונות.
״אני רואה לה/לו בעיניים״:
זלזול, אכזבה, חוסר אמון, כעס, ייאוש, דאגה, עליונות…

והנושאים חוזרים על עצמם:
בין עובד למעביד, בין הורים לילדים, בין בני זוג
(והפעם אתמקד בהורים וילדים בוגרים, אך קחו את התובנות לכל מערכת יחסים שלא עובדת)

מה הילדים שלכם רואים לכם בעיניים?
״הוא לא עומד בזמנים״
״היא עוד לא התחתנה״
״היא לא מצליחה להרזות״
״הוא לא יודע מה לעשות עם החיים שלו״
״הוא לא מוצא עבודה הגונה״

בזמן שכל ילד מחפש להרגיש מספיק טוב עבור הוריו לפחות, ילדים רבים חווים (מתוך דאגה הורית) שמשהו אצלם לא בסדר. לא מספיק. איזו בושה.

כדי לעזור לילד, כדי לשפר את מערכת היחסים הכה חשובה, חשוב לשים לב למבט בעיניים.
-כי מסרים שליליים שמועברים במבט כמו כעס, אכזבה, התעלמות, דאגה, חוסר שביעות רצון – תמיד ירחיקו מאיתנו אנשים, פשוט זה כואב פיזית לחוות עיניים שיפוטיות.
-כי חוויה של ילד שהוא לא מספיק, תוביל לאמונה אצלו שתגשים את עצמה, והמצב רק יחמיר.
-כי דווקא מבט עיניים של ״אני מאמין בך״, ״זה הקצב שלך, וזה אחלה״, ״אני פה בשבילך״ – יוציא כל ילד מתקיעות,
כי אם אוהבים אותי ללא תנאי, זה לא כזה מפחיד לטעות בדרך.

אוף, זה כזה אוטומטי ושקוף.
רואים לנו את המחשבות בעיניים. מה לעשות?

רגע לפני מפגש, רגע לפני תקשורת, חישבו, מה אתם בוחרים להאמין לגבי היכולת של ילדיכם?
שהוא טוב לב?
שהוא עושה כמיטב יכולתו?

מה שתבחרו יוביל למחשבות שיובילו למבט חדש,
כזה שנותן
הרגשה טובה,
הרגשה בטוחה,
הרגשה של הערכה וכבוד.
דלק לאמונה שהכל אפשרי.
—-
זיכרו:
‎אנשים ישכחו מה אמרתם,
אנשים ישכחו מה עשיתם,
אבל אנשים לעולם לא ישכחו כיצד גרמתם להם להרגיש.
(מאיה אנג׳לו)

תנו להם להרגיש אהובים כמו שהם, והניסים יתרחשו.