בואו נדבר על…

איך עומדים בדיבר

“כבד את אביך את אמך…”

לכולנו יש בדמיון הוראות הפעלה

לאיך צריכה להתנהג אמא מתחשבת.

לאיך צריך להתנהג אבא אוהב.

לא סתם “לכבד הורים” נכנס לעשרת הדיברות,

הפער בין המציאות, למה שאנו בטוחים שצריך להיות,

מסב לרבים סבל, וכשסובלים…קשה לכבד.

“אני לא סובל את אמא שלי”,

“אני לא יכולה להיות באותו חדר עם אבא שלי”,

“רק לשמוע אותם מדברים עושה לי רע”,

“היא לא מבינה אותי”

“הוא רק שופט אותי”

“הם קשים”

לא נצליח במאמר קצר לטפל במערכת היחסים הזו,

אך אני מזמינה אתכם לשקול נקודת מבט חדשה:

ההורים שלנו הם…

בני אדם, כמוני וכמוך

(לא יאמן, הא)

הם לא נולדו הורים ולא קיבלו ספר הדרכה.

יש להם שריטות,

יש להם קשיים,

יש להם פחדים,

הם עשו ועושים טעויות,

ויש להם רצון לשמור על קשר טוב

עם ילדיהם, והם לא יודעים איך.

תשקלו, שלקבל את ההורים

כמו שהם,

וכמו שהם לא,

יוריד ממכם (!) משקולות,

יאפשר לכם להנות מהקשר

(שימיו תמיד ספורים)

בלי לרחם, בלי לכעוס, בלי להתבאס.

פשוט לחמול ולקבל –

כי מי שאתם היום נובע

ממי שהם

כן היו בחייכם,

ולא פחות,

ממי שהם

לא היו עבורכם,

ואילץ אתכם לפתח חוזקות ויכולות.

הקבלה הזו תוביל

לשחרור מהכעס,

לשחרור מהתסכול

שהם לא כמו שאתם רוצים,

לשלווה פנימית.

כי מגיע לכם. מגיע להם.