תקופה כזו, שאני שומעת את המשפט הזה, כמעט יום יום.
חווית תסכול, פחד, ייאוש, חוסר אונים – שמובילה לקיפאון, לתחושת ריקנות.
וכשנשאלת השאלה: “מה אין לך משמעות?” המצב רק מחמיר. הדופק עולה.
רק שלא יגלו שאין לי. כי משמעות זה משהו של אנשים רציניים. ואני?
אני אבוד. אני אבודה.
סופרייז, סופרייז.
משמעות נוכחת כל הזמן, אנחנו פשוט לא ערים לה, ולכן לא מתרגשים מנוכחותה.
הי, אני רואה אותך! לא לגלול. גם אם המילה ריקנות מעירה בך כאב.
יש לך משמעות, הנה איך מוצאים אותה:
3 שאלות שישנו לכם את החיים ויכניסו משמעות באופן מיידי:
- מה הנרטיב שלי? מהם הערכים, האמונות, הזהות? עם עצמי, עם בני ביתי, בעבודה, בקהילה. מה הסיפור שלי במקומות שאני חלק מהם. איך אני מגבירה את תחושת השייכות?
- למה (LEMA – WHAT FOR) אני קמה בבוקר? מה הפעילויות שמגשימות את הערכים שלי? מרים פרץ פעם אמרה שהיא קמה בבוקר להכין קציצות לנכדים – איזה משפט מרגש ומלא משמעות. משמעות נוכחת מעשיה למען מימוש ערכים: עשיה למען הילדים, המשפחה, הקריירה, הקהילה – מובילה לתוצר לוואי חשוב וחמקמק: #אושר.
- איזו תוספת “ערך” אני נותנת לעולם? למי או למה אני נותנת תשומת לב? איך הנוכחות שלי עושה הבדל? עם מילה טובה, חיוך, פרגון, מימוש יכולות, וכל עשייה למען האחר מובילה לחווית על: להיות בעלת ערך.
כששמים בווייז את היעד: #משמעות, יעלו 3 נתיבים לנסיעה לשם:
- נתיב החוויה – בדקי מה אני מקבלת מהעולם? עצרי והקשיבי לשיר, תריחי פרח, תתבונני ביצירת אומנות, אדריכלות או ריקוד מופלאים, הקשיבי לפודקאסט מעשיר, תטעמי ביס מתבשיל…
להיות בהווית “וואהו” – כמה אני מקבלת! – זו בחירה יומיומית.
- נתיב היצירה – שאלי את עצמך מה אני מעניקה לעולם? במה אני טובה, מה הייחודיות שבי (בלי השוואה או שיפוטיות), איך אני מתייחסת לאנשים? תשאלי את עצמך: מה הייתי רוצה שביומהולדת 100 שלי אנשים ינאמו לגבי? ותתחילי לפעול בהתאם.
- נתיב נקיטת עמדה – החיים הם אירוע לא פשוט, משברים ואתגרים הם חלק מהחיים – תבטיחו לעצמכם כבר היום עתיד אופטימי וטוב יותר, תזכירו לעצמכם שיש בכם עוד מה לתת. גם אם אתם מרגישים שאיבדתם תקוה. אל תשכחו לרגע שבשנת 1944 לא האמינו שבעתיד במחנות ההשמדה בגרמניה, יצעדו עם דגל ישראל.
זיכרו, האמונה שהכל אפשרי מתחילה אצלכם בלב, ותוביל למציאות.
HOPE IS STRONGER THAN FEAR!
(הפוסט נכתב על בסיס תובנות מהספר “האדם מחפש משמעות”, שנכתב ע”י ויקטור פרנקל, ששרד את מחנות הריכוז, ואיבד את כל משפחתו למעט אחותו).
