“אני לא מרגיש נוח לצפות עם חברים במשחקי כדורגל”
” לא מרגיש לי בסדר ללכת למסיבה”
“לא נעים לי שאני טס לחו”ל הקיץ”
“ללכת להופעה או הצגה? אין מצב”
אלו חלק מהמשפטים שאני שומעת מידי יום בקליניקה.
בואו נדבר על… להיות בחיים, ולהרגיש אשמה.
כשבני חלה, הייתי צמודה אליו 24/7, גם כשהוא הציע, מניסיונו בעבר, שאצא להתאוורר, לא העזתי. לא הצלחתי להבין את כל אלו סביבי, בני משפחה וחברים, שנסעו, טיילו והמשיכו בשגרה, זה הכעיס.
לאחר מותו, כשגופי קרס, הבנתי שסיכנתי את בריאותי. קידשתי צער ממושך, ללא רגעי הפסקה שיכלו להרגיע את חווית ההישרדות המתמשכת.
כשענתי חלתה, שנה וחצי אחרי, האוטומט היה לחזור על אותה התנהגות. איך אפשר אחרת?
אחותי המופלאה אירית הזכירה לי, שחייבים הפסקות.
ומצאתי את עצמי נעזרת בחברות שמילאו את מקומי, כדי שיהיו לי הפסקות. כדי להתאמץ להנות, לחייך בזוגיות שניהלתי באותה עת, לבלות עם הילדים, אפילו לחול טסתי לכמה ימים.
הנאה לצד צער כבד. כדי לא לקרוס. כדי להיות חזקה יותר. מרוכזת יותר.
וגברת #אשמה הגיחה מדי פעם לביקור, נוזפת בי על העדר סולידריות מוחלטת.
החל מהשבעה באוקטובר, תושבי מדינה שלמה חווים אירוע מתגלגל בלתי נתפס. התמודדות עם ידיעות יומיות על הרוגים, חטופים, פצועים בגוף, פצועים בנפש, לוחמים שעצרו את חייהם, כאב וצער. ורבים חווים אשמה. שמובילה לתחושה הכואבת ביותר, בושה.
אשמה על כך שניצלו,
אשמה שהם ממשיכים בשגרה, שכוללת הנאה, הצלחות או תסכולים יומיומיים.
ואשמה… לא מסייעת לאף אחד, היא רק מובילה ל:
נדודי שינה, קושי להתרכז, חוסר יכולת להנות, רוגז, חשדנות, תשישות, חוסר סבלנות, חרדות ועוד.
5 טיפים להקלת התחושה המכאיבה כל כך:
- אל תחוו בדידות: רשת תמיכה של אנשים היא כח מסייע. התחברו לאחרים שחווים תחושות דומות, או לכאלה שיודעים להקשיב.
- התמקדו ב”כאן ועכשיו”: התמקדו במה שכן בשליטתכם, חפשו עשייה משמעותית, מצאו על מה להודות.
- חיים לצד המוות: הזכירו לעצמכם שחיים של שגרה אינם מפחיתים מהצער העמוק על אלו שאינם, ועל אלו שעדין מתמודדים. רק אם תחזקו את עצמכם, תוכלו להועיל ולסייע.
- עזרה והתנדבות: חווית נתינה לאחרים, הוכחה כמסייעת לחיזוק תחושת המשמעות והפחתה בתחושות של אשמה.
- עזרה מקצועית: במידה ורגשות האשם מכבידים ופוגעים ביכולת שלכם למצוא שמחת חיים, תכלית או משמעות, כדאי להיעזר בטיפול, שמקל משמעותית, ומסייע בעיבוד הטראומה, ורגשות שמכבידים.
הזכירו לעצמכם:
“לבחור בחיים” זו לא סיסמא.
עורף בריא וחזק, שיוביל לעתיד של תקווה – זו האחריות שלי ושלך.
