על מנת לחזק את הביטחון העצמי של ילדיכם, אפשרו להם
להיות המקור הישיר
להערכה העצמית שלהם.
בכל גיל.
במיוחד בגילאים צעירים.
איך עושים את זה?
בגן – כשהם מביאים ציור
בבית ספר – כשהם מביאים תוצאת מבחן
בחוג – כשהם מקבלים גביע
בצבא – כשהם מתקבלים לתפקיד
בחיים – כשהם מקבלים העלאה, או קידום
אז…
האוטומט האנושי הוא להגיד:
“וואהו, כל הכבוד, איזו אלופה, מי הכי חכמה של אמא”
באמצעות תגובה שכזו, המערכת הפנימית שלהם מתרגלת:
שכמה אני שווה, נקבע לפי אישורים חיצוניים,
והם מצפים לקבל תשומת לב ואהבה, במיוחד כשהם “הכי”.
התוצאות:
חווית חיים של תסכול ותחרות,
חיים של ריצוי, מאמץ מתיש לפרפקציוניזם,
ובמיוחד, חווית חיים של להתאים את עצמי ואת רצונותיי, כדי לקבל אהבה.
בלי להרגיש הם הופכים אט אט
לג’נקים של אישורים חיצוניים – כדי לשמוח כדי להיות מרוצים מעצמם.
ואולי, יותר נכון,
לא להשתמש במילה “הכי”
אלא-
לחייך, לפרגן,
ולהחזיר את הכדור למגרש של הילד, ולשאול:
מה זה מראה על היכולות שלך?
זה יפה בעיניך?
איך זה מרגיש?
כאשר תחזירו לילדים את השליטה
על מי הם בעיני עצמם, בלי תחרות עם אחרים,
כאשר הילדים יקלטו, שהערכה העצמית שלהם, תלויה רק בהם, ולא בדעות חיצוניות,
הם יחוו חיים של יציבות ובטחון.
ותמנע מהם חווית חיים של:
דאגה ממה יגידו,
פחד מטעויות,
חוסר באהבה עצמית
היגררות חברתית כדי לקבל הכרה,
קפאון בחיים,
ותנודות במצב רוח שתלוי באישורים חיצוניים.
תרגילו אותם (ועל הדרך גם את עצמכם),
שהערכה עצמית, בטחון עצמי,
לא תלויים במה יגידו עלי.
שהתוצאות בחיים, ששמחת החיים שלי – תלויה במה אני חושב/ת על עצמי.
תלויה בתובנה שכמה אני נפלא/ה – בדיוק ככה כמו שאני.
וממקום של בטחון עצמי – תגיע צמיחה.
