״הוא מת, אבל מותו, לא מת…״
(דויד גרוסמן מתוך ״נופל מחוץ לזמן״).
אלפי אנשים אבלים סביבנו, כאלו שחוו שכול ישיר, שמישהי, שמישהו, שאהבו, שהיה חלק בלתי נפרד מהזהות שלהם, איננו עוד.
רבים מהם צעירים, צעירים מדי לחוות שכול. חלקם איבדו כמה. כמה בני משפחה, כמה חברים. כמה. והלב כבד לו מלהכיל.
כולם נמצאים ברבעון הראשון של שנת האבל, של שנת עיבוד האובדן,
ומתוך עינים סומות, בתחילתה של הדרך החשוכה, כשעוד לא רואים שמץ מתחילתה של זריחה, בבליל רגשות מפחידים וכואבים, נולד בכל אחד ואחת מהם נרטיב לאבל.
נרטיב אישי לכל אבל, שתלוי בהורים, במסורת, בנסיון חיים, שתלוי
בגורמים מהעבר.
אפשר גם אחרת: בהקשבה מלאה, להעניק לכל אבל/ה את הזכות לבחור את הנרטיב, לנרטיב כזה שיפאר את זכרון הנפטר.
כשאתם יושבים עם האבלים (אחרי סוף ה -30), שאלו אותם:
** מה הדבר האחרון שאת/ה זוכר ממנו/ה שנתן לך השראה?
** אלו כוחות היו בו/בה, והיית רוצה שיהיו בך?
** איזו עצה לתקופה הזו היית מקבל ממנו/ה?
נתינת ביטוי ריגשי לתובנות פנימיות של האבל/ה – תאפשר לו/לה ליצור נרטיב מחזק ומעצים בקשר לנפטר.
ותסייע להכניס רגעי גאווה ואהבה בתוך ים העצב.
לקביעת פגישת היכרות, לתהליך עיבוד אובדן, השאירו הודעה ואחזור אליכם 051-5854909.
אל תשארו לבד בחושך
