“שכלתי את בני שנפל לפני כמה חודשים, ואני לא מצליחה להתאושש.”
“מאז המלחמה לאור הקיצוצים, פיטרו אותי, ואני לא אותו הבנאדם.”
“הלב שלי נשבר אחרי הפרידה מבת זוגי. עברו חודשיים ואני לא מצליח לצאת מזה.”
“מאז השבעה באוקטובר, אני כמעט לא אוכלת ואני לא ישנה יותר משעה בלילה.”
“כל פעם שאני רואה תמונה של החטופים, אני בוכה.”
“אני חסרת מוטיבציה לחלוטין, אין לי חשק לכלום.”
“אין חודש שאני לא חולה בו במשהו, קורונה, שיניים, מיגרנות. הגוף שלי חלש כל כך.”
ימים כאלו שרבים, רבים בישראל, חווים חוויה שמתפרשת אצלם כ #חורבן. חלקם מתארים זאת כחוויה של הרס של כל מה שבניתי (זה יכול להתבטא בזוגיות, בקושי של הילדים, אתגר בבריאות הפיזית או הנפשית, קושי במציאת עבודה, קושי כלכלי, חשש למדינה וכו’).
ערב תשעה באב,
ערב חורבן בית המקדש, אירוע טרגי – שדווקא היום יותר מתמיד יכול לתת השראה להתחדשות ובניה מחדש.
חתיכת ברדק עבר העם היהודי מאז חורבן הבית,
מסעות צלב, עלילות דם, אינקוויזיציה, גזירות, פוגרומים, גירוש, אנטישמיות, שואה.
כשחושבים על זה, עצם הישרדותו של העם היהודי לאורך ההיסטוריה המתועדת, הוא לא פחות מנס!
ואנחנו? אנחנו חלק מהעם היהודי – בדי.אן.איי שלנו “לקום מהריסות“
זה הזמן להיזכר, שכחלק מהעם היהודי,
חורבן – מסמל עבורנו תחילתו של פרק חדש.
תקווה ואמונה – קיימות בתוכנו גם ברגעים האפלים ביותר שלנו, כשנדמה שהכל מתפרק.
עוצמה – מעצם היותנו עם של קיבוץ גלויות אנו עם מלא ביכולות, כוח פנימי ופוטנציאל.
יש לנו את היכולת לצאת חזקים יותר מהתקופה הזו.
צעד אחר צעד, בהתמדה.
יש בנו יכולת לבנות מחדש.
דווקא הערב, האחזו בתקווה,
הזכרו ברגעים מאתגרים שהתגברתם עליהם,
קבלו השראה מאנשים אמיצים,
תזכירו לעצמכם ניצחונות קטנים,
תכניסו, ויהי מה, לתוך האפלה שאתם חשים, זרקור של אור, שיעמעם את הכאב.
מאחלת לכולנו שימים טובים יותר לפנינו, ושיש בנו את הכוח להדליק מחדש את אחדותנו כדי לעצב לילדינו עתיד מרגש.
